חמישת העקרונות המרכזיים להנחיית יוגה רגישה לטראומה בשיטת TCTSY: 

להלן חמשת העקרונות המרכזיים שלאורם מתנהלים שיעורים. כל אחד מהם מתקשר גם לבסיס תיאורטי של TCTSY - תיאוריית הטראומה, תיאוריית ההיקשרות וידע מתחום מדעי המוח.

שפה מזמינה

כל ההוראות נאמרות כהזמנה לעשייה והמתרגלים מוזמנים להחליט כיצד הם בוחרים לעשות את התרגיל בהתאם למה שהם מרגישים בנוגע לגופם. הרעיון בהזמנה ונתינת מקום לבחירה חופשית הינו לאפשר מרחב בו אנשים מועצמים על ידי היכולת לבחור בנוגע לגוף של עצמם, ולהיות בעלי שליטה מלאה על החוויה שלהם. על ידי הזמנתם לתרגול בצורה המאפשרת בחירה, במקום שיגידו או יורו להם מה לעשות, אנו יוצרים מקום לסקרנות כלפי הגוף של עצמינו ושל החוויות הפיזיות שאנחנו עוברים - דבר אשר לא יכול לקרות כאשר אדם חי בפחד או תחת איום.

קבלת החלטות ופעולה על פיהן

עקרון זה מהווה המשך ישיר לקודם בדבר הזמנה ובחירה. המטרה הינה להדגיש את קבלת ההחלטות והעשייה על פי תחושת המתרגל בנוגע לגופו. רבות, המתרגלים מרגישים זרות וניכור לגוף אשר מקושר אצלם למצבים בהם הם נשלטו פיזית – בין ישירות ובין בעקיפין – על ידי גוף או אדם חיצוני. בתרגול נדגיש את תחושת עצמאות והשליטה של המתרגלים על החוויות הפיזיות שהם עוברים. 

התבוננות פנימית - Interoception:

נושא זה הינו הלב הפועם של TCTSY, עליו התהליך נבנה, והינו מקושר באופן ישיר להשפעות הניורו-פסיכולוגיות ארוכות הטווח של טראומה מורכבת. חשיפה ממושכת לאיום מכריחה את האדם להיכנס למצב של הישרדות תמידית בו הקשב והפוקוס שלו מתועל באופן כמעט בלעדי החוצה – לסביבתו הקרובה – בחיפוש אחר סימנים לסכנה מתקרבת. בתגובה לכך, האדם מתעלם, מתרחק ולעיתים מתנתק מהתחושות האישיות שלו, דבר המשפיע על יכולתו של האדם לשים לב, להרגיש ולפרש את המשמעויות של תחושות הבטן שלו. Interoception ב-TCTSY עוזרת להחיות את הפעולה המוחית של מודעות על ידי משיכת תשומת לב המשתתפים לתחושות הפיזיות שאפשרי כי ירגישו במהלך התרגול.

חוויה משוטפת

קורה רבות שמשתתפים מרגישים מרוחקים מהחברה כתוצאה מהחוויות שעברו, ושהם הפנימו באופן עמוק את החוויה של להיות "אחר" או באופן מהותי שונה וחריג מכל השאר. ב-TCTSY המנחה מתרגל יחד עם המשתתפים. כל אדם אחראי לחוויה הפיזית שלו באופן אותנטי, ברור ומכבד. על ידי כך שהתרגול נעשה במקביל למורה, ניתן להימנע מהסכנה של יצירת דינמיקה טראומטית ולתת מקום לחוויות פיזיות שונות. לבסוף, הדבר תורם לחיבור עם אחרים והרגשה בטוחה ביחס לסובבים.

עשייה ללא כפיה:

מאזן כוחות לא שיוויוני בין אנשים מהווה (בין גורמים נוספים) בסיס למערכות יחסים טראומתיות להתפתח. בתגובה לכך, TCTSY בבסיסו חותר להשוואת כוח ושיתופו, ומבקש להמנע מכל מצב בו יש כפייה או מניפולציה של חוויות המשתתף.דוגמאות לעשייה ללא כפייה כחלק מ-TCTSY:

  • לא נעשים תיקונים של תנוחות היוגה ולא ניתן דגש על טכניקה. באותו האופן, אין דרך "נכונה" או "שגויה" לתרגל. ישנה דואליות מבלבלת ב"תיקון" גופו של אדם בזמן שמדגישים את החשיבות של חוויתו האישית, וכן מסיבות ברורות מגע פיזי אינו מתאים בתוכנית זאת.

  • גם המנחה וגם המשתתפים נשארים על המזרנים כל הזמן. המנחה אינו מסתובב בחדר ואינו כופה את מרותו על המשתתפים, וזאת בשאיפה למנוע מצבים של דריכות/עוררות מוגברת מצד משתתפים.

  • אין סיווג של תנוחות יוגה שונות לפי האופן בו הן צריכות להרגיש, להיראות או למה הן טובות (לדוגמא: "זה צריך להרגיש ממש טוב!", "התנוחה הזו מושלמת להפחתת דיכאון"). כל ההוראות והשפה שמשתמשים בה מבוססת על מושגים קונקרטים וברורים של מה שקורה בגוף ברגע זה.

 

ועוד....